פקעות פרחים במרפסת: מה שותלים בסתיו כדי שיפרח בחורף

תשובה קצרה: שותלים עכשיו, פורח בינואר

מרפסת בינואר היא בדרך כלל המקום הכי עצוב בבית: צמחי הקיץ נחים, העציצים ירוקים ושקטים, והשמיים אפורים. פקעות הפרחים הן הדרך הפשוטה לשנות את זה. שותלים אותן בסתיו, שוכחים מהן כמה שבועות, והן פורחות בדיוק בחודשים שבהם שום דבר אחר לא פורח.

את רוב פקעות החורף שותלים בין אוקטובר לדצמבר, כשהחום נשבר והמצע כבר לא חם. למי שמתחיל, ארבעה פרחים סלחניים במיוחד למרפסת ישראלית: כלנית, נורית, נרקיס ופריזיה. הם מסתפקים באדנית מנוקזת, בחמש-שש שעות שמש ובהשקיה מעטה. צבעונים ויקינתונים יפים לא פחות, אבל הם צריכים צינון במקרר לפני השתילה, ובדרך כלל נותנים עונה אחת בלבד.

הכלל שקובע אם הפקעות יעלו הוא כמעט תמיד מים, לא קור. פקעת בלי עלים לא צריכה כמעט כלום, ומצע רטוב כל הזמן מרקיב אותה מתחת לפני הקרקע, בלי שרואים. זה אותו עיקרון שמכשיל את ירקות החורף במרפסת, ובפקעות הוא חד עוד יותר.

איזו פקעת מתאימה למרפסת: טבלה לפי פרח

פרח	מתי שותלים	עומק משוער	הכנה לפני שתילה	פריחה משוערת	הערה
כלנית (זני משתלה)	אוקטובר-נובמבר	3-5 ס”מ	השרייה של כמה שעות	ינואר-מרץ	הכי קלה להתחלה, פורחת שוב ושוב
נורית (רנונקולוס)	אוקטובר-נובמבר	3-5 ס”מ, “אצבעות” למטה	השרייה של כמה שעות	פברואר-אפריל	רגישה במיוחד לעודף מים
נרקיס	אוקטובר-נובמבר	10-15 ס”מ, חוד למעלה	בלי	דצמבר-פברואר	זנים רבים לא צריכים צינון
פריזיה	אוקטובר-נובמבר	כ-5 ס”מ	בלי	פברואר-אפריל	ריחנית, צריכה תמיכה לגבעולים
צבעוני	דצמבר	10-15 ס”מ, חוד למעלה	צינון 6-8 שבועות במקרר	פברואר-מרץ	בדרך כלל עונה אחת
יקינתון	נובמבר-דצמבר	כ-10 ס”מ	צינון מומלץ	ינואר-מרץ	ריח חזק, מתאים לאדנית ליד החלון
רקפת	סתיו, כצמח בעציץ	הפקעת בגובה פני המצע	בלי	דצמבר-מרץ	אוהבת חצי צל, קונים בדרך כלל עציץ מוכן

הטווחים בטבלה כלליים. הם משתנים לפי זן, אזור ומיקום המרפסת, ובאזורי ההר הכול מתחיל ונגמר מעט מוקדם יותר. על שקית הפקעות מהמשתלה כתוב בדרך כלל עומק ומרווח לזן המסוים, ואם הוא שונה מהטבלה - הולכים לפי השקית.

קונים נכון: פקעת טובה מרגישים ביד

פקעת בריאה היא קשה ומלאה, כמו בצל טרי. לפני שקונים, לוחצים קלות: פקעת רכה, ספוגית או עם אזור כהה ורטוב כבר התחילה להירקב, והיא לא תשתפר באדמה. עובש לבן-אפרפר על הקליפה החיצונית הוא סימן אזהרה, ופקעת קלה מדי ביחס לגודלה כנראה התייבשה.

גודל משנה. בכלניות ובנוריות, פקעת גדולה יותר נותנת בדרך כלל יותר פרחים. בנרקיסים ובצבעונים, פקעות קטנות במיוחד עלולות לתת עלים בלי פרח בשנה הראשונה.

ודבר אחד שלא מתפשרים עליו: את הפקעות קונים במשתלה, לא חופרים בשדה. כלנית, רקפת ונרקיס מצוי הם פרחי בר מוגנים בישראל, ורשות הטבע והגנים מזכירה כל חורף שאסור לקטוף אותם או לעקור אותם מהטבע. זני המשתלה גם פשוט מתאימים יותר לעציץ.

האדנית: עומק, ניקוז ומיקום

לכלניות, נוריות ופריזיות מספיקה אדנית בעומק של כ-20 ס”מ. לנרקיסים וצבעונים עדיף 25-30 ס”מ, כי הם נשתלים עמוק יותר וצריכים מצע גם מתחת לפקעת. כל המידות האחרות - רוחב, משקל, חומר - מפורטות במדריך לקניית אדניות למרפסת.

ניקוז הוא התנאי הראשון, לא השני. פקעות רגישות לרגליים רטובות יותר מרוב צמחי המרפסת, ואדנית בלי חורים בתחתית, או עם תחתית שמים עומדים בה, תרקיב אותן גם בהשקיה זהירה. איך בודקים שהמים באמת יוצאים ומה עושים כשלא, מוסבר בניקוז אדנית נכון. מצע קל ומאוורר עדיף על אדמת גינה כבדה, ואם ממחזרים מצע מהקיץ - מערבבים פנימה מצע טרי.

המיקום: רוב הפקעות רוצות חמש-שש שעות שמש ישירה בחורף. שמש החורף נמוכה, ומרפסת שהייתה שטופת שמש ביוני יכולה להיות מוצלת בדצמבר בגלל המרפסת של השכנים מעל. בודקים עכשיו, לא לפי הזיכרון מהקיץ. הכללים לקריאת כיוון המרפסת נמצאים בצמחי מרפסת לשמש הישראלית. רקפת היא החריגה: היא מעדיפה חצי צל ומקום מוגן.

שתילה צעד אחר צעד

1. כלניות ונוריות משרים במים בטמפרטורת החדר לכמה שעות, עד שהן מתנפחות מעט. לא יותר מחצי יום.
2. ממלאים את האדנית במצע לח, לא רטוב, עד הגובה שבו הפקעת תשב.
3. מניחים את הפקעות בכיוון הנכון: חוד למעלה בנרקיס, צבעוני ויקינתון; “אצבעות” למטה בנורית; כלנית שלא ברור מה הצד שלה - על הצד.
4. שומרים מרווח של כ-8-10 ס”מ בין כלניות ונוריות, ו-10-15 ס”מ בין פקעות גדולות. באדנית אפשר לצופף מעט יותר מאשר בגינה, אבל פקעות שנוגעות זו בזו מעבירות ריקבון מאחת לשנייה.
5. מכסים במצע לפי העומק שבטבלה ולוחצים קלות.
6. משקים פעם אחת היטב, עד שמים יוצאים מהניקוז.
7. מסמנים בעזרת מקל או תווית מה נשתל ואיפה. בשבועות הראשונים לא רואים כלום, וקל לשתול משהו אחר מעל או לשכוח ולהשקות שוב.

שתילת שכבות: אדנית אחת, פריחה ארוכה

בשיטה שנקראת לפעמים “לזניה”, שותלים באותה אדנית עמוקה כמה סוגי פקעות בשכבות: הגדולות והעמוקות (צבעונים או נרקיסים) בתחתית, מעליהן שכבת מצע, ומעליה הקטנות (כלניות או פריזיות). כל שכבה פורחת בזמן אחר, והאדנית נשארת צבעונית כמה חודשים במקום שבועיים. זה עובד רק באדנית עמוקה ומנוקזת היטב.

צבעונים ויקינתונים: הצינון במקרר

צבעונים מגיעים מאזורים עם חורף קר, ובלי תקופת קור הם עולים עם גבעול קצר או לא פורחים בכלל. לכן, ברוב אזורי החוף והשפלה, מצננים אותם לפני השתילה:

• מכניסים את הפקעות לשקית נייר או רשת, לא לשקית ניילון סגורה שבה הן מזיעות ומתעפשות.
• שומרים במגירת הירקות של המקרר כשישה עד שמונה שבועות.
• מרחיקים מפירות, בעיקר תפוחים ובננות, שמשחררים גז שפוגע בפריחה.
• כותבים על השקית בגדול מה יש בה ושזה לא מאכל. פקעות נרקיס וצבעוני דומות לבצלים קטנים, והן רעילות. זה אותו היגיון של “לכל דבר כתובת” מארגון ארונות המטבח: מה שלא אוכלים לא יושב בלי שם ליד מה שאוכלים.
• שותלים ישר מהמקרר, בדרך כלל בדצמבר.

גם עם צינון, בישראל צבעונים הם ברוב המקרים פרח של עונה אחת. מתייחסים אליהם כמו לזר שפורח שבועיים באדנית, לא כהשקעה רב-שנתית.

השקיה: מה שמרקיב פקעות

בין השתילה להופעת העלים יכולים לעבור כמה שבועות, ובזמן הזה הפקעת כמעט לא צורכת מים. ההשקיה הנכונה בשלב הזה היא בעיקר לא להשקות: בודקים עם אצבע, ומשקים רק כשהמצע יבש בעומק של כמה סנטימטרים.

• במרפסת פתוחה הגשם עושה חלק גדול מהעבודה, ואחרי סערה אולי לא צריך להשקות שבוע ויותר. שווה לוודא שהאדנית לא עומדת בתוך שלולית על הרצפה.
• במרפסת מקורה הגשם לא מגיע, ושם כן בודקים ידנית, אבל עדיין במשורה.
• כשהעלים יוצאים, הצריכה עולה, ובשבועות הפריחה המצע לא צריך להתייבש לגמרי.
• תחתית עם מים עומדים מרוקנים חצי שעה אחרי השקיה.

עלים שמצהיבים מלמטה עוד לפני הפריחה, או פקעת שנשלפת רכה ועם ריח, הם כמעט תמיד סימן לעודף מים. הדרך לזהות את זה ולהציל את מה שנשאר מתוארת בעלים רקובים בעציץ.

רוח, סערות ומזיקים

גבעולי פריזיה, נורית וצבעוני ארוכים ודקים, ורוח חזקה במרפסת גבוהה שוברת אותם. אדנית שעומדת צמוד לקיר או למעקה הפנימי נפגעת פחות מאדנית בקצה. לפני סערה מזיזים אותה למקום מוגן, כמו שמזיזים את שאר העציצים הרגישים לפי הכנת המרפסת לחורף. לפריזיות אפשר לתקוע מקלות דקים ולקשור בחוט רך.

המזיקים הנפוצים בעונה הם חלזונות, שאוכלים עלים צעירים בלילה, וכנימות על ניצנים. חלזונות אוספים ביד בערב או אחרי גשם. כנימות שוטפים בזרם מים. אם צריך תכשיר, משתמשים רק במה שמיועד לכך, רק לפי התווית, ולא מערבבים תכשירים.

אחרי הפריחה: מה משאירים ומה שומרים

הטעות הכי נפוצה אחרי הפריחה היא לגזום הכול כשזה כבר לא יפה. את הפרחים הנובלים חותכים, כדי שהצמח לא ישקיע בזרעים. את העלים משאירים עד שהם מצהיבים ומתייבשים לבד, בדרך כלל כמה שבועות. דרכם הפקעת אוגרת את המזון שיאפשר לה לפרוח שוב בשנה הבאה.

כשהעלים יבשים, מפסיקים להשקות. משם יש שתי דרכים:

• כלניות ונוריות מוציאים מהמצע, מנקים מאדמה, מייבשים בצל כמה ימים ושומרים בשקית נייר במקום יבש, מוצל ומאוורר עד הסתיו הבא. בחום ובלחות של הקיץ הן נרקבות אם נשארות באדנית שמושקית.
• נרקיסים אפשר להשאיר באדנית יבשה בצד, ולחזור להשקות בסתיו. אחרי כמה שנים, כשהם צפופים, מוציאים ומפרידים.
• צבעונים ברוב המקרים לא יפרחו שוב כמו בשנה הראשונה, וזה בסדר לקנות חדשים.

מי שרוצה ללכת צעד אחד הלאה ולהרבות את הפקעות בעצמו ימצא הסבר מסודר במדריך הטיפול בפקעות עם סיום הפריחה של פיני שניר, ממ”ר גיאופיטים בשה”מ, באתר פפירוס גן. שני דברים משם שימושיים גם באדנית: את גוש הנרקיסים מפרידים בתקופת המנוחה, סמוך להתעוררות בסתיו, שוטפים מהבצלים את האדמה ומפרידים בסכין חדה שטובלים מדי פעם במי סבון, בלי לפצוע את הבצלים. ובכלניות, נוריות ורקפות אפשר גם לאסוף את הזרעים הבשלים לשקית נייר נושמת ולזרוע אותם בסתיו הבא. המדריך נכתב לגינה ולא לעציץ, ולכן את כמויות ההשקיה שבו לא מעתיקים לאדנית.

האדנית שהתפנתה באביב יכולה לעבור לשתילי קיץ. הרעיונות לשלב הבא נמצאים במדריך הגינה למרפסת ישראלית.

ילדים, חתולים וכלבים: מה חשוב לדעת

כאן צריך לדבר בפשטות: פקעות של נרקיס, צבעוני ויקינתון רעילות - גם לבני אדם וגם לחיות מחמד. החלק המסוכן ביותר הוא דווקא הפקעת עצמה, ולא הפרח. גם הנוזל שבגבעולים ובפקעות של חלק מהזנים מגרה את העור, ולכן שותלים ומנקים פקעות עם כפפות.

• בבית עם ילדים קטנים: פקעות שממתינות לשתילה לא נשארות על השולחן או במקרר בלי שם. שומרים אותן גבוה, בשקית מסומנת.
• בבית עם חתול שמכרסם צמחים או חופר באדניות: עדיף לוותר על נרקיסים, צבעונים ויקינתונים, או לשים אותם באדנית גבוהה במקום שהחתול לא מגיע אליו. רשת הביטחון למרפסת עם חתול לא פותרת את זה, כי הסכנה בתוך המרפסת.
• בבית עם כלב שחופר, בעיקר גור, אותו כלל. גורים חופרים ולועסים כל דבר חדש, כמו שמתואר במדריך לכלב הראשון בדירה.

אם ילד בלע חלק מפקעת או מצמח, מתקשרים למרכז הארצי למידע בהרעלות ברמב”ם, 04-7771900 (פועל 24 שעות), ובמקרה של קושי בנשימה, התעלפות או פרכוסים - ל-101. אם חיית מחמד אכלה פקעת, פונים מיד לווטרינר ולא מחכים לסימנים.

טעויות נפוצות שכדאי להימנע מהן

• לשתול בחום. פקעת שנכנסת לאדנית חמה בסוף ספטמבר נרקבת לפני שהיא משרישה. מחכים שהלילות יתקררו.
• להשקות כל יום “כי לא רואים כלום”. לא רואים כלום כי הפקעת עובדת מתחת לאדמה, ומים עודפים עוצרים אותה.
• להשרות יותר מדי. כלנית שנשארה במים לילה שלם מתחילה להירקב עוד לפני השתילה.
• לדלג על הצינון בצבעונים. בלי מקרר, ברוב הארץ הם עולים נמוכים ועקומים או לא פורחים.
• לחתוך עלים ירוקים אחרי הפריחה. זה המזון של הפקעת לשנה הבאה.
• להשאיר כלניות ונוריות באדנית מושקית בקיץ. מוציאים ומייבשים, או מפסיקים להשקות לגמרי.
• לקטוף או לחפור פרחי בר. מוגנים, ואסור.

מתי עוצרים ומזמינים בעל מקצוע

שתילת פקעות היא עבודה ביתית בטוחה, אבל יש כמה מקרים שבהם לא מאלתרים:

• בליעה של פקעת או חלק מצמח על ידי ילד או מבוגר - מרכז ההרעלות, ובמצב חירום 101. חיית מחמד - וטרינר מיד.
• אדנית עמוקה וכבדה במיוחד, בעיקר כמה כאלה על מרפסת תלויה - שאלה של עומס, שבודקים מול מהנדס או ועד הבית.
• תליית אדניות מחוץ למעקה או קידוח בקיר חיצוני - עבודה בגובה, ולא משהו שעושים על כיסא.
• ריקבון שחוזר בכל האדניות למרות ניקוז והשקיה זהירה - מתייעצים במשתלה, ולא מגבירים תכשירים.

אם עושים רק שלושה דברים

מחכים שהחום יישבר ושותלים כלניות או נרקיסים באדנית מנוקזת, בעומק של פי שניים-שלושה מגובה הפקעת. משקים פעם אחת ואז מחכים, עד שהמצע יבש. ומשאירים את העלים אחרי הפריחה עד שהם מצהיבים לבד. עם שלושת אלה, רוב הפקעות יפרחו בחורף, וחלקן גם בחורף שאחריו.

למי שרוצה להשלים את המרפסת החורפית גם באוכל, ירקות החורף במרפסת וגינת התבלינים הקטנה נשתלים באותו חלון זמן בדיוק.

המדריך נותן הנחיות כלליות לגידול ביתי באדניות. זמני השתילה והפריחה משתנים לפי זן, אזור ומיקום, ובשימוש בכל תכשיר נגד מזיקים יש לפעול רק לפי התווית שעל האריזה. אין במדריך תחליף לייעוץ רפואי או וטרינרי.